החלטה בתיק בש"פ 1455/05

           בפניי בקשה שלישית מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

           נגד המשיב ואדם נוסף בשם מונדר עיסא (להלן: מונדר) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת רצח בכוונת תחילה. על פי הנטען בכתב האישום, בחודש אוקטובר 2003 החליט מונדר לפגוע בבת דודתו הצעירה (להלן: המנוחה), על רקע התרשמותו כי פגעה בכבוד המשפחה. עוד נטען בכתב האישום כי מונדר שכר רכב וכי המשיב ומונדר הסירו וכיסו את סימני הזיהוי שהיו על הרכב. לאחר מכן, כך נטען, נסעו השניים, רעולי פנים, לכיוון המסלול בו נהגה המנוחה ללכת אל בית הספר בו למדה. כן נטען כי כשהבחינו השניים במנוחה, יצא מונדר מן הרכב וירה לכיוון המנוחה 4 יריות באמצעות אקדח שהיה ברשותו. לאחר הירי, כך נטען, נמלטו המשיב ומונדר מן המקום ובדרכם השליכו מהרכב את האקדח ששימש אותם ואת כיסויי הראש אשר עטו עליהם בזמן ביצוע הירי. כן נטען כי בהמשך נסיעתם דאגו השניים להשיב לרכב את סימני הזיהוי. כתוצאה מהירי, כך נטען, נפצעה המנוחה פציעות אנושות ונפטרה.

           עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב) הורה על מעצרו של המשיב כמבוקש. על החלטה זו הגיש המשיב ערר, אשר נדחה על ידי בית משפט זה (בש"פ בש"פ 361/04 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם הסתיים הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים ובית משפט זה נעתר לבקשה (בש"פ 7422/04 מדינת ישראל נ' טאהא (לא פורסם)). בתום 90 ימים הגישה המדינה לבית משפט זה בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, אשר הובאה בפניי (בש"פ 10289/04 מדינת ישראל נ' טאהא (לא פורסם)). בהחלטתי עמדתי על כך שהקושי המרכזי במשפטו של המשיב נובע מכך שהתביעה מבקשת להעיד את שותפו - מונדר - ובשל הלכת קינזי אין ניתן להעיד את מונדר במשפטו של המשיב עד לסיום משפטו שלו. כן עמדתי על כך שבמשפטו של מונדר הסתיימה שמיעת הראיות וציינתי כי מן הראוי לסיים את המשפט האמור בהקדם ככל הניתן. יחד עם זאת, קבעתי כי מן המשיב נשקפת מסוכנות, אשר לא ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר. בנסיבות אלו, החלטתי לקבל את בקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. 90 ימים אלו חלפו ובמהלכם לא הסתיים משפטו של מונדר; לפיכך, התעכב גם משפטו של המשיב. מכאן הבקשה שבפניי להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

           בבקשתה עומדת באת-כוח המדינה על כך שמשפטו של המשיב אינו מתקדם נוכח עיכוב בהגשת הסיכומים במשפטו של מונדר. עם זאת, טוענת באת-כוח המדינה כי למרות העיכוב האמור יש להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים נוכח מסוכנותו הרבה וכן נוכח החשש כי יימלט מן הדין. מנגד, טוען בא-כוחו של המשיב כי יש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר בהתחשב בהתמשכות הליכי משפטו וכן בהתחשב בכך שלטענתו קיימות ראיות אשר מצביעות על כך שהמשיב לא היה מודע לתכניתו הקטלנית של מונדר.

           לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל. בשלב הארכת המעצר הקודמת, על פי הנתונים שהיו בידי, הנחתי כי כל עוד לא שונתה הלכת קינזי אין מנוס מהמתנה לתום משפטו של מונדר. אודה כי התעורר בי ספק מסויים באשר למסקנה זו נוכח הטענות שנשמעו בפניי, לפיהן מונדר לא ביקש להפליל את המשיב. כבר הזדמן לי לומר לא אחת כי יש לבחון היטב אם אמנם חל הרציונל של הלכת קינזי בכל מקרה בו יש כוונה להעיד שותף לעבירה. קשה לראות את ההצדקה להימנעות מהעדתו של עד-שותף עד לסיום משפטו במקרים בהם אין חשש שיש לעד המיועד אינטרס להפליל את שותפו ולהוציא עצמו מן העבירה או להקטין את חלקו בה, וכאשר ברור ממכלול נסיבות הענין שאין מדובר בעד המבקש לעצמו טובת הנאה בשל אותה עדות, ואף אין יסוד להניח כי הובטחה לו טובת הנאה (ראו למשל: בש"פ 4570/04 מדינת ישראל נ' בן ישי (לא פורסם); ע"פ 1774/02 קדוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7372/03 מדינת ישראל נ' מוזס (לא פורסם)). במקרה שלפנינו מונדר מלכתחילה לא ביקש "להפיל" את חלקו על המשיב; כמו כן, שמיעת הראיות במשפטו של מונדר הסתיימה עוד בטרם הארכת המעצר האחרונה של המשיב, אולם המשפט טרם הסתיים בשל העיכובים הרבים שחלו בהגשת הסיכומים. בנסיבות אלו, ניתן היה כבר לקבוע את תיקו של המשיב לשמיעה בשלב שלאחר סיום שמיעת הראיות, תוך הסכמה שעדותו של מונדר לא תשמש נגדו במשפטו שלו, הממתין להכרעת דין. יחד עם זאת, על אף הקושי שיצרו נסיבות הארכת מעצרו של המשיב, נראה כי בכל מקרה ניתן יהיה להמשיך בקרוב בניהול משפטו. בהתחשב בכך, וכן במסוכנותו הרבה של המשיב, הנלמדת מאופייה של העבירה החמורה המיוחסת לו, ראיתי לקבל את בקשת המדינה.

           בכל הנוגע לטענותיו של בא-כוח המשיב לענין חומר הראיות, ממנו יש ללמוד לכאורה כי המשיב לא היה מודע לתכניתו של מונדר לרצוח את המנוחה, הרי שאין מקומן של טענות אלו בהליך הנוכחי אלא בהליך של בקשה לעיון חוזר. ככלל, בית משפט זה, בבוחנו בקשה להארכת מעצר, אינו בוחן מחדש את קיומן של ראיות לכאורה, אלא מתייחס למכלול הנסיבות הקשורות לניהול המשפט ולהתמשכות ההליכים אל מול המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם.

           אשר על כן, הבקשה להארכת מעצר מתקבלת ואני מורה בזאת על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 19.2.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1187/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, כ"ב באדר א' התשס"ה (3.3.2005)

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: